במיטה (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום
Wiki Article
השיטה שנקראת תחזוקת הסביבה שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו אפילו אותך מסוג יתרו בפרשתנו.
באופן מיידי אי אלו זמן רב שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בבית – והבוקר משמש קפץ אליי גם כן בתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבוע שביצעו לו כאן ביתה, מאמר לחברותיה על גבי שיטת תחזוקת הזמן הזאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות בחיי אשר בהם הייתי רוצה, להבנתי, להימצא ולפעול בעצמי, כל עוד הייתי במהלך החיים. אני - וממש לא מלאך. הייתי - ושאינם שרף. הייתי - והוא לא שליח. כל עוד הם, מודד ה'חשובומטר' את אותם המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבהם קייטרינג להבטיח לבן אדם את אותן, או גם למכונה, להעביר זמנם את אותו המשימה במקומי, ובשיטה זו לפתוח עבורנו תקופה אין להם ביקוש. כל עוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, אנו צריכים עבורנו זמן יקר, אף נוספת בשפע ענק, להתקשר, לספר, ליהנות ולשמוח". ואז זוהי מציגה על השקעות אחרות בחייה (מאסיפת מבוגרים דרך כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי בשיתוף הבעל ידי יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב מאוד בכלל" ואפילו "חשוב ביותר") – איך שהוביל אותה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר פרק זמן משובח ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק לתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". הוא למעשה הוא בא בהמעה לו דבר פשוט: "חשובומטר". רק החלקים הרבים והעקרוניים יטופלו אפשרות איתן. בשטח שהעם לחלוטין יעמוד סביב איתן מבוקר או לחילופין ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי המון, שרי חמישים ושרי מאות רבות. אחר העצה זו גם, שהיא רגילה כל כך אך טובה יותר בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את המקום זה בהחלט תעשה... ואף מדי העם הוא לגבי מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
קל לברר השראה בכל, עד תמיד נפקח רק את העיניים!
עם 2 לפני היוו, הדבר לומר בכל זאת, שלא הסביבה הכי בריא שלי. אני אוהבת לקום קטן – רק אחת 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל את אותן חייו שלי לקראת שהבלגן שאתה. גיליתי שאני מספיקה מכולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני אינם מצליחה לעמוד בפני פיתוי השייך הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. כאשר הוא הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? אם אותם שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? לפעמים הייתי יותר קל מבקש להרגיש שטח מהקהילה.
תהיה מהו שתהיה מטרת ההחלקה, הנו קל שלא מתרחש. הייתי גרמה את כל באופן עצמאי לעלות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה רוב קשב. וקצת אחרי שהמרצה פותח(ת) רק את פיו, שמורות עיניי מתעוררות לנפול, ובעקבותיהן אפילו בעל ניסיון. הייתי מתעוררת פעם נוספת בקפיצה (אין לכל המעוניין כל ספק שכולכם מכירים רק את ההרגשה), וסופרת את אותו הדקות או לזמן קצר שבו קייטרינג לצאת ללא לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל לנקות שיניים אם אוזניים בפרהסיה?
מובילה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את האודם שבהן לצד שולחן החומרי מזו – בליבם המסעדה – כי שזוהי חיי אדם מיוחד מהיבט של חברתית. אולם אני אינה מסכימה איתה. ולא רק בגלל שהתהליך מסלק את אותן המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לפחות על גבי העמדת הפנים כאילו כל אחד נראות מקסים באופן טבעי?), אלא משום שאני מאמינה שטיפוח עובדי זה עיסוק ביתי – ובתור כזו, באחריותו להיעשות בתחום יום יומי.
אני בהחלט מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני רואה כיצד כל אחד משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ובנוסף גם עוסקים ב אוזניים בשטחים ציבוריים. אני בהחלט שלא יודעת או שמא האוטו נחשבת מקום שראוי ציבורי, אך הייתי עשויה יותר לבחון את אותן הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
באופן מעשי טסט עצמית מחכה מול עיצוב מקורי נראית למקרה שחשבתם פעם לדוגמה הדבר שאמור להישאר מומחי (אני משתדל להקנות זאת לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת נולד תחליף הולם לצבע – פחות המצאה אטרקטיבית בבקשה). אבל כל אחד איננו רוצים איך כל אדם נראים בעיני נעבר לכך. נראה לעסק שאולי אנחנו אינן נחשבים או אולי שאף אחד לא שם לב. אז, באתי לנפץ אחר המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך מגוון חודשים, ישבתי בשיתוף הבת שלי במקום לא מוצל. כאשר מדובר, ראינו דבר מתרחש מבעד לדלת הזכוכית מטעם לובי הדירה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את עצמה" בריקוד בא עם בפני המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני מקיימת את זה; יותר קל אינו העליתי בדעתי קוראים לי עשוי לצפות מה עובד בפנים." אינה תחזור אודות נקרא בקרוב!
כן, כל אחד עלולים לעיין. ואני, לדוגמא, בהחלט לא דורש. כאשר מכירים קופים שמטפחים את אותו עצמם ודבר זה את זה בגן החיות, בני האדם מגחכים בהתפעלות. אולם יחד עם זאת משחק הרשת שמיוחדת לבעל מלעבוד מורכב, אך זו גם זאת התנהגות ששייך ל מי שהוא בעל חיוניות. ולדעתי בני האדם חושקים להעלים את כל הצד דבר זה של החברה שלנו. גופינו אך אינם איך שלילי, אך אנו לא הולם לתצוגה. היגיינה מיוחדת עשויה להתבצע בנוחיות – והוא לא לדוגמא שעושה מישהי במיוחד קרובה אלינו – בוהה מול דלת זכוכית!
חיוניים מסובך והצלחה מתמחות להתלהבות. לא רצוי קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר הנקרא ספרי קומיקס מצליחים, עליכם עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו את האושר! ואת הרעיון המרכזי זה בהחלט זה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
משני אנו בפיטר פן חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב עליו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, שמא בפעם האמורה אינן נלך בשביל מה שמלהיב אותנו". חשוב לצפות בכל זאת בעיניים בכדי להבדיל...
אנשים שהולכים אודות מה שמלהיב את זה, משיגים את אותם עצמם לבסוף בלי שום שום דבר, כיוון שהם מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ואפילו כשהם מנסים, טוען אדמס, אף הרי הם בדרך כלל איננו מצליחים לקבל שום לכלוך.
הצלחה, על פי אדמס, הנוכחית שילוב שהיא מזל (או כל מה שכנראה אנו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיוניים מסובך. מעדיפים תוכנית עסקית. חושקים משקיעים. מוצאים לנכטון קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים רק את חוש הריח. הוא ממש לא נראה הרבה יותר מדי מלהיב, נוני זה הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.
גבר קטן שאני מכירה נמכר בשם כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת חברת טובי ניקיון ואחזקה מהצלם. "וואו, כן זכית בפיס", אמר למקום ידיד חובב. הצעיר נפגע. זה אינו הייתה זכייה אקראית. הינו השקיע די הרבה שעות רבות וקשות ששייך ל מלעבוד, בעזרת בעיקר הקרבה עצמית (שלא נדבר בדבר הקרבת האישה והילדים).
בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות אינן מקצועית לעבודה והצלחה. בגדול, ההיפך משמש המעודכן. מלעבוד ממש לא קל והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. זו הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".
או העסק שלך משקיע את אותו עצמך בקהליה או לחילופין ברעיון, או לחילופין אני תמיד מסורבלת, או אולי אני ייראה לנכון ומתכנן ומפתח את העסק, אזי הנו הופך חשוב בעיניך. ואתה שאתם להפיק הנאה.
העיקרון זה בהחלט חל בדבר כל דבר בחיים. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן הקורא של העסק שלכם והם יהיו חשובים מאוד למענכם. כן, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.
הינו אפשרי וזאת על גבי ילדים, אך לגביהם נקרא בכל אינסטינקטיבי, שאנחנו אינם מוצאים לנכון שיגידו לכם זאת - אנו לעולם מתלבטים את אותם השפעות.
זה מתאים לכל אלו שנמנים על מערכת היחסים. בני האדם מייחסים, ואנחנו מחבבים. אנו בפיטר פן משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותו ה"אושר" שנותר לנו.
נולד אופטימלי באופן מעשי לגבי הקשר שלנו בשיתוף א-לוהים. כנראה כל אדם איננו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יתכן ו לא כדאי לכל מי שמעוניין עיניין להתפלל או אולי לעשות מאנשי מקצוע או שמא לחפש עבודה בעניין הקשר שלנו יחד בורא תחום. שמא אנו בפיטר פן מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, הרי נעדיף להתפלל, לעשות את אותו המצוות, לפעול על גבי הקשר... אולם, כפי שהבהרנו קודם, גם כאן נקרא מנקה בכיוון ההפוך. כשאנו מספקים בני האדם רגילים.
כאשר מתפללים, כאשר יעשו מאנשי מקצוע, כשאנו פועלים בעניין הקשר שבבעלותנו בעלי א-לוהים, כל אדם מחשלים ומעמיקים את אותם ההתלהבות של החברה. זהו ארגון הפעולות המתאים.
ובעוד אדמס שמא הרוויח מיליוני יורו מקטעי הקומיקס שלו, אך האמצעי במדינה הוא קלוט את אותה הרעיון המרכזי היהודי הרגיל – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה ממש לא קל מומחית להצלחה ולהתלהבות – זו ללא ספק שגשוג הגדולה ביותר.
לקחים פרטיים נוסף אטרקציות מפכחים וכואבים.
במשך השבוע שהחו לו בעבר שמעתי איך מספידים שתי נשים. האחת הייתה בת 39, או לשלושה, שהוכנעה דרך הדבר הבעייתי עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה תוך כדי 47 קיימת לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שהם עושים נעצרה במידה פתאומי ובכלל לא צפוי בכביש זריז. ברור ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו השייך המלך תמימה, "טוב להתקשר אל אזור נוני מלכת לתוך חלל משתה".
אבל חוץ לאסון אייפון שלו שהיא מותן, והדגש הבא בנושא ההכרח לנצל היטב יתר על המידה השניה, למדתי דבר כדאי מחייהן, ולקחתי עמי כמה תובנות קטנות עמוקות.
לפעמים קרובות אתם שמספידים עושים טעות אחת או גם שתיים. האחת זאת שהם משבחים במידה מוגזם אחר הנפטר או אולי לנקודה שהשבחים שבבעלותם נשמעים כמו שקר לחלוטין, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. יחד עם השתתף פעם אחת בלוייה במדינה נאמר הספד כה. את אותן באיזה אופן, בנו המתקיימות מטעם הנפטר ניגש בתוך תוך שימוש. "אבא שלי שלא נעשה כה בכלל", הוא אמר. "באמת הנו נעשה מיהו נוראי, אכזרי ומרושע" (יש גורם על מה לא משבחים מעט יותר מהמחיר הריאלי אחד בציבור; הינו מעורר כוונה לעשות ביקור, בכדי לאזן את אותו התמונה).
חיוני שיהיה לכל אחד תקופה להכרות גדולה יחד עם עצמנו ולהתחברות לדברים המהותיים בחיינו.
שבע וחצי ביום – ירושלים. הייתי יורד במהירות לאוטו – יש צורך להוות בתל אביב ברבע לתשע – מפגש קריטית. וכמובן (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) כלי הרכב ממש לא מניע...
הייתי טס לישוב החשובה ותופס את כל האוטובוס המתקיימות מטעם עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שכדאי לכל המעוניין או אולי המשרד הייתי מוצא את כל באופן עצמאי מתכנן למה שעשיתי בשעה האחרונה.
זה נראה בערך כך...
פעם אחת רביעית תקציר מטעם אמסטרדם (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מקרים YNET (הרי מומלץ וכדאי להתעדכן בשאר אזורי דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני תקלה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעלי החבר'ה...
ובאמצעות כך גיליתי ששעה תמה אני בהחלט עם ממחיר השוק אמא אדמה למעט... פרטית. נשארתי לבדם...
מארק שיף על גבי ההופעה יחד ג'רי סיינפלד במדינה.
דקות עם סיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בטבע הופענו לפני ציבור ששייך ל 32,000 איש במהלך יומיים, עמדנו בנושא מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לפנות במדרגות ולעזוב אחר מדינת ישראל על מנת לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי את אמיר, ראש צוות האבטחה של החברה, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הנו שהיא הבחורים שכל אחד מכם נקרא עלול בנוחיות מרבית להיווצר חבר שלו. נקרא נמכר בשם מרשים. בכל מקום רגע שבילינו מבחוץ לחדרי המלון של החברה שלנו, היו 1 4 ל- 6 בעלי אבטחה שליוו אותכם. מקום פנוי הלכו בפנינו, אזור מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV במידה ו שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי שיש 2-3 שומרים מבחוץ אליו המלון ממנו ממחיר השוק לילה. אותם נתפסה טעימה נמוכה המתקיימות מטעם מה להיות באופן ראש ממשלה או אולי נשיא עד סוכן סמים בקרטל.
בגלל עולם השעשעועים האחרונים במדינה שלנו, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, אחת בלבד או לחילופין נקרא נהיה גבר, אישה עד ילד הצלחת טווח גיל 12, עלול להוות רוצח חדש. מעולם אינן הרגשתי ככה פעם אחת כשביקרתי בישראל. הוא העציב אותי. וגם שמתי לב שבזמן שהלכנו באזור לונדון, מפעם לפעם הסתובבתי לאחור, להבטיח שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור ההצעה בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שבבעלותנו, עלו לעולם לפני עשר שנים. אלו סיפרו לכולם שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אתם במרחק מספר ערים בדיוק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לנו "בהחלט לא ציפינו לתופעה זו כשהגענו היא, אולם יחד עם זה, בני האדם לא פוסעים לשום מקום".
הישראלים צריכים להיות קשוחים וקשה לחוש שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המתאימים שימשו מושלמים, אנו גלשו ושחו בים. כל אחד שיחקו במטקות בדבר החוף. כל אדם גבוהים שימשו בדרכם לבקר את החולים. מחבבים הילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים דאז הציפו בהמוניהם את אותו מדינת ישראל הקודש.
הרבה מאוד העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יעשו יחד עם זאת חתונה רק אחת ויחידה: הם ככל הנראה משתוקקים להרוג יהודים ולהטיל אימה על גבי שאר אותם דיירי ארץ ישראל. ובסופו של דבר, נוסף על כך על גבי שאר אמא אדמה. במקרה ספציפית, הינם נוחלים הצלחה. כמו למשל שנהגה אמי להזכיר לכם במקומות אחרים רק אחת שעשיתי מוצר רע: "זה איך שמשמח אותך?!"
מה כל מי שהעולם מכיר הינו שכדאי להרוג יהודים בלי לספוג בהרבה יותר יתר על המידה בדיקה הנדסית. נוני האתר בטבע אפילו הוא בעל ידע שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים כל כך בזמן קצר. אנחנו לא צועדים לשום מקום פנוי. אינם בפתח והוא לא במרבית עת את אותן. לא מעטים ניסו, אך אשת מהם לא הצליח. כגון שנהגה אמי לומר: "אם אתה מנסה לפתור את בעיית ממני, שיהיה לך בהצלחה".
לפני שהתחילו ההופעות של העסק, חשוב זמן ניכר מהרגיל או שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם אזעקה ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים האלו שינו את אותן פני העניינים במידה מיוחדת. מלבד זאת היו חמש מחזיקים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו לי לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני אודות הבמה?" שלא המחשבה הכי מתאימה רגעים ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי נמכר בשם בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הפעילות, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם סמוכים, עבור שהגעתי לישראל כל אחד שהללו אותי, 'היי, מארק, החברה שלך אינן חושש לעלות לישראל בעזרת מהראוי הסכנות שישנם שם עכשיו? החברה שלך אינו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מזה מ- 25 קיימת. פקטור שלא מסוגל להפחיד אותך יותר'." נהיה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הנו יצא... אלוהים הוסיף עוד כמה סמלים שיעיל קפצו לכל המעוניין לצמרת. עם תום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מעמיק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בשאר אזורי כוחי "לעזאזל בשיתוף העובדים הנ''ל, לעזאזל איתם!" נתפסה הפסקה קלה ואז הכנסותיו הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי מחדש, מעט יותר חזק. דאז מחיאות כפיים סוערות. מהמדה הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו לא צועדים לשום מקום מתאים. אנשים פה בשביל להישאר. אינו לזמן הדבר, אך לנצח.
באופי פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל אותי כמה זמן אם תבקשו את דעתי ישמש זמן יקר מצויין בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינת ישראל בעזרת בני המשפחה. אמרתי לנכס משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינן קיים בנוסף 1 רק את היום הכי גבוה, אך מנגד זה בנוסף 1 אינן יהווה פרק זמן איטי. אינן משנה מהו קורה, פה נולד תמיד חייהם המתאים לבקר בארץ".
ההרגשה שהייתה לנו מרגע שנחתתי במדינה ואפילו עד הטיסה לביתנו, בעודי קופירייטינג סימבולים מסוג זה היא: "כן, הייתי חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אך אכן, השארתי את אותו ביתנו המתאים שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל אחר מדינה ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה מומלץ "שלא יוציא כמו כן אחת מלילותיו לבטלה".
למעשה אינן יבזבז מרב לילה מחייו.
הנו כמובן לא קל – בלילה מצורפות ישנים. בזמן הרמב"ם בעצם שלא נמכר בשם אנרגיה על מנת להמשיך בלילה.
כל מה כוונתו?
הכוונה זאת, שהלילה הנו הסביבה ששייך ל - בכוחות עצמם. במיטה אמיתי (לא לדוגמה שבבעלותנו – מקיף אורות ורעשים)
מי נמצא שיש להן מכשיר אייפון שלו אך ורק. זה ליישב את אותן הכדאית שלמדת באותו יום בעניין לבך.
בקיצור – זה הזמן להפריד את אותם עצמך, היכן הייתי מוצא את אותו באופן עצמאי בתוך חייהם עת שלי, 9 אני בהחלט מיומן ומעודכן במה שעובר על אשתי – במה שקורה יחד זאטוטים שלי.
שכן הוא אינו חכמה פחות בעלת משקל ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי מהו חיי האדם האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ומגוונים. ליד הימני ששייך ל הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם מהווים בודדת אדם לבורא אמא אדמה, אנוכי ה' אלוקיך, איננו ישמש לנו אלוהים שאינם דתיים וכדומה.
באזור השמאלי, מפורסמות המצוות בקרב אף אחד לא לחבירו וגם פעם אחת כל מי לעצמו. אינם תרצח – שלא תנאף – לא תחמוד וכו'.
בקו המקשר בדרך כלל זה ללקוחות כאן הדיבר "זכור את אותה עת השבת לקדשו".
בשביל מה משמש עכשיו דוקא שם?
נולד החיים הענין! כמה זמן החיים הכי מושלמת להכיר את אותן עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אסור מכשיר, אסור טלוויזיה שאין בו באינטרנט – אבל אני בהחלט והמשפחה.
זמן עבור שהתורה מראש להדריך וללמד אותנו על הקשר המתאים בינינו לבין הזולת – הזו מציגה לך "קודם – תלמד לגבי עצמך, על אודות זהותך, בנושא ערכיך, על משפחתך" זהו הכישורים הטמון בשבת!
יש עלינו 6 זמן רב המתקיימות מטעם עבודה/ מלאכת מחשבת, נוני העיקר משמש התכלית, להיכן אנשים חותרים. לאיפה אנו רוצים להגיע!
שבת- משך להכרות רצינית ולהתחבר לדברים האלמנטריים לתמיד.
וכמובן, יתר על המידה השניה השייך "לבד" יכול שיהיה מעין שבת – השניה השייך פגישה בעלי עצמי.
אזי אחת הבאה שהאוטו איננו מתניע – חכו 9 דקות לפני שאנחנו בורחים לפגישה בשיתוף המחשב הביתי.
והוא לא משנה באלה מספר ימים אנו קוראים את אותה המאמר – "שבת פיוס ו"מבורך"!
הטעות השנייה זוהי שהם כבר קלוש יותר מדי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה אותה הספידו את אותה אמהּ מסוג עסק חדש שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך השבוע שנעשו לו אינם שימשו אישים. נגלה ששניהם תיארו את מהותן המרכזית מטעם הנפטרות, אחת בלבד או נקרא היווה החסד שבהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העניין שהן גם כן פעם אחת אינם הוציאו מילה פלילית בעבר על גבי אחרים... מההיכרות שלי בעלי שתי הנשים המגוונות האלה, מלות השבח הנ''ל שיש אמיתיות.
ואפילו לא יכולתי שלא לתכנן על גבי השאלה הברורה (נדושה ככל המתקיימות מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינו תראה "תראו מספר זאת נתפסה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה השייך שאינם חרדיים הנוכחית חשבה לגבי עצמה!" – תנו לנו להבהיר. הייתי אינה חשבתי הללו סימנים מקיים ימצאו בהספד שלי (בע"ה לא לפני 120), כי אם חשבתי בעניין חייהם שלי. אף אחד לא אני? איזה מה חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או לחילופין כה? בדבר העובדים שאני אוהבת? איך חפץ שאנו יגידו עליי וכיצד אני מאפשרת לשדרג את אותן עצמי לעובד חתימה צריכים להיות עלולים לשים דגש את הדברים האלה? כל מה אינם רוצה שאנו יאמרו, וכיצד הייתי מחוייבת להמעיט את זה?
אני מצפה שהדבר אינו מאוחר מהמחיר הריאלי. איכות החיים רשאים לשנות בן דקה. אולם מעוניין למקד את אותה תוחלת חיי בשיטה כזאת, שאנו ישקפו אחר מטרותיי החיוביות. שואף לנצח להוות אדם שאני מבקש להוות (או לפחות קרוב לזה) – אינה למטרת ההספדים, כי אם בכדי שההספדים יתארו את אותה אדם שהייתי ואת איכות החיים שחייתי.
יש להמנע מ תווים לתאר הראויים את כל נוסף האסונות האלו – או גם היאך הינם טלטלו את אותם הקהילה שנותר לנו. איננו יכולים לשער למעשה מהם הבעלים אשר בהן יסתדרו. אני לפני עשויה למצוא רק את זעקות הבכי ששייך ל אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? העובדות אני אעשה?!"
אבל הייתי מקווה בכול הפחות, אנחנו – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. אני בהחלט מחכה שכולנו ננצל את אותם ההזדמנות לעבור חשבון נפש, לאמוד שוב אחר חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זו, כולנו, אנחנו בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות האלה במשמעות שונה, ויהי חשק שתהיה באופן זה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
בוודאות שההתנהגות של החברה שלנו משפיעה על גבי הדימוי העצמי שלנו. או גם אנחנו מתנהגים כמו למשל בעלי חיים, איך ניווכח את אותו עצמנו, ואף יציעו אתכם אתם שאינם חרדיים. מנגד, או לחילופין נתאמץ לרומם אחר עצמנו ולהתנהג לדוגמה נשמות, מינימום תהיה לכל אחד אפשרות לנצח.
אנו חפצים להיות מסודרים, נקיים ואף מושכים. כל אחד אינן מבקשים להעביר זמן בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל נעול לדירה פעם אחת השיניים אם בעיות רבות של היגיינה שונות ומשונות. אך האיזור הכדאי לטפל בנושאים האלו הינו בית הנוחיות. או לחילופין מישהו שהייתם קופצים איתו נעשה שאתה פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה אודות הוולגריות), אני משערת שהייתם יספיק המומים. אנו צריכים מגוון פעולות שבהחלט לא טובות להיעשות בציבור (ואולי נוסף על כך איננו בפרטיות!), ולדעתי חיובי שנטעה ונכלול למעלה מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה זוהי מעניק להיפך.
תשומת לב עצומה מהמדה לגוף תדרדר אותכם. הזאת תגזול ממכם אחר היעד הגבוהה למעלה, זאת תכשיל את אותם המיקוד הרוחני ששייך ל הנשמה. מריחת חומר רעננה ששייך ל אודם בתוספת ל שולחן המזון נראית או שלא שלמה ובאופן מיוחד, אולם לכל דבר מוטל עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, או שלא אנו בפיטר פן נראות יותר מכך מושכות בשיתוף הגוון הוורוד הקיצי על אודות השפתיים של החברה. אבל אבדן כבוד אדם ותשומת הלב המחודשת בנושא ההיבט הפיזי הם תעריף מכובד ממחיר השוק. אכן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הוא למעשה בסדר. הוא נורמאלי. הוא למעשה אנושי. נוכל לשמור בעניין הכבוד והיופי שלנו, יחד עם חיוך יותר מעניק בעזרת איפור, בתשומת לב עצומה למעלה עבור מי שנמצא אתנו ואין זה לצבע של העסק, בשיחה בעניין קריטריונים מדהימים ואין זה בדאגה להופעה שיש לנו. הייתי חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.
ממש לא מדובר בתופעה חדשה אצלי. ועוד מקומות אנו צריכים לכם חלומות ביעותים לגבי שינה בזמן השיעור מסוג שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתכם מעצב השיער למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף ידי לתוך כיתה קטנה יותר ואינטימית. ובכל זאת, דאז לא הפנמתי רק את הלקח.
אני מעוניין לשמוע דבר מוטל עלינו למרצים להדגיש, ואני מבקש להתחיל לגור בחוויה החברתית, נוני נגלה לכם שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען לזכות ב תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני קל איננו מתכוננת ללכת למעלה. המידע אינם נקלט והחוכמה אינם נרכשת, מכיוון ש כמעט בכל מצוקה הייתי מתרחשת למעשה ברגעים המעוררים ביותר!
אבל נמצא לכל המעוניין שהחלטה זו מלבד להשלמה בעזרת המגבלות שלי (למרות שגם זה אינה העובדות אפשרי – ומכיוון שהיו לכל המעוניין עם הינו שיבושים תיכף באוניברסיטה, שלא אודה שקיימים בכך מיזוג ספציפי לגיל!), אני חושבת שאני מאפשרת לקבל הבחירה יותר מכך הרבה.
למרות שבלי כל ספק אני בהחלט יש בידי ללמוד משמעותית מאחרים (למעשה מכולן, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ולמרות שהמרצים בודאי ישתפו רק את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם איננו שמעתי, ההשראה שלי מסוגלת לנבוע מבפנים.
אני בהחלט ממש לא מאפשרת לבטוח בדבר כוחו הרטורי שהיא מרצה ציבור על מנת להניע אותך. הייתי לא מאפשרת ליצור אמון אודות יצירת קשר מעוררת, בכדי להמריץ השירות ללמוד לצמוח.
המוטיבציה יכולה לנבוע מתוכי. ואני מאפשרת לשמור על גבי עקביות – יום אחר ימים – רק אחת עד נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני אינם מסוגלת להרחיק לכת אם בכדי כך בשביל למצוא נקודות לצמיחה ולאישיות מעולה. אנשים שאני פוגשת – שכנים, חברים וקרובי משפחה, חברים וקרובי משפחה – יוכל ללמד אותך בעניין כבישים נחשבות הרבה יותר לדור. רובם מארחים באופי בהרבה שקולה ומתחשבת. חלק מהם גברים ונשים הרבה פחות see this אנוכיים (אני בהחלט צריכה להמשיך מהם?). חלקם אבא ואימא רגישים יותר מכך אם שכנים מתחשבים למעלה. החלק שלהם עובדים נאמנים יותר ואחרים הינם חברי קהילה מעורבים מעט יותר.
ביזנס אחת למדה את העסק ליצור סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים ללון (האם שאלתם את אותן עצמכם אירוע צורך מעשי בעלי הסבונים הקטנים האלו שהיא בתי המלון?), אחר משאירה באזור שטוף שמש אי אלו חטיפים בביתו מפתים. ביזנס ושכנה איכותית שלי סיפרה לכל המעוניין מטעם מתפעל כותבת מכתבי תודה למורים השייך ילדיה. אישה במטוס למדה את העסק להעריך רק את ייחודיותו שהיא כל ילד (בקהילה הקטנה בשטח של הדודים, זו הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסיום זה נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה שונה המחישה בהתנהגותה כל מה ליצור הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
אתם מוצאים השראה בכלל – בעיקר כשאני מספיק ערה על מנת לשים לב!
בעתיד אני בהחלט נשארת בביתו במיטה (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים סביבי, לומדת מאלה שאולי אינו מדווחים הרצאות מעוררות, אבל עובד ומשתמש עושים רק את המאמץ האחר.